המחלה המנית-דפרסיבית שונה מהדיכאון בכך שבנוסף לקוטב הדיכאוני קיים גם קוטב מאני. הקוטב המאני שונה לחלוטין מהקוטב הדיכאוני (ראה תיאור של דיכאון), בכך שבו האדם חש מאוד טוב, או שמאוד כועס, פעיל מאוד, יצירתי מאוד ולעיתים אף חסר גבולות בהתנהגות. המחלה המאנית-דפרסיבית תוארה כבר בתקופה של יוון העתיקה. טיפול יעיל כנגד מחלה זו החל רק עם השימוש בליתיום בסוף שנות ה-50' של המאה הקודמת, סך הכל כ-60 שנה!!

במחלה המנית-דפרסיבית ניתן לראות תקופות של דיכאון ותקופות של מניה או היפומניה. ההבדלים בין מניה והיפומניה הם הבדלים כמותיים, כלומר ההיפומניה היא פחות עוצמתית מהמניה.
ניתן לומר שאדם שסובל מהיפומניה, ההפרעה התפקודית תהיה קלה יחסית, לעומת זאת ההפרעה התפקודית והבין-אישית של האדם שסובל ממניה יכולה להיות משמעותית ביותר

למשפחה תפקיד מרכזי בטיפול במחלה המנית-דפרסיבית. מחקרים רבים מראים שהתמודדות עם מניה דפרסיה קשה יותר מאשר עם דיכאון בלבד. החולה המני הוא פעלתן, במצב רוח מרומם או רגזני, הוא עקשן, קשה לשכנוע וקשה לעצור אותו. החולה המני רוצה לבזבז כסף ולעשות דברים שבטווח הארוך יכולים לפגוע בו ובאחרים ובמיוחד במשפחה.

מחקרים גנטיים על אנשים עם הפרעה דו-קוטבית נעשו בשיטה של מחקרי תאומים זהים שנמסרו לאימוץ. מחקרי תאומים תמכו בסברה כי גנים בשילוב עם גורמים מעוררים סביבתיים לכן, בדיקת ההיסטוריה המשפחתית הנה חלק מההערכה האבחנתית הראשונית. עלולים ליצור נטייה מוקדמת להתפתחותה של הפרעה דו-קוטבית.

הטיפול התרופתי במניה-דיפרסיה מורכב יותר מזה של דכאון רגיל.
צריך להתייחס למספר שלבים בטיפול: טיפול במצב מני, טיפול במצב היפומני, טיפול מונע של גלים מנים-היפומנים ושל דיכאון, טיפול של גל דכאוני.

המהלך הטבעי של המחלה המני-דיפרסיבית הוא של גלים חוזרים במהלך חייו של האדם.
הסבירות של חזרה של גל מני אחרי גל מני ראשון מאוד גבוהה ויכולה להגיע ל-80% במידה והטיפול אינו יעיל או שהאדם לא נוטל טיפול מונע. לכן יש חשיבות בלקיחת התרופות באופן מסודר ולאורך זמן.

1. הבחור שאהב לשתות ולעשן גראס
2. הגברת ששוכחת את ההיפומניה שלה
3. האדם שבנה בור באדמה
4. הבחור שאהב לקנות מכוניות

ידוע לנו שחולים עם מאניה דפרסיה מתמודדים עם קשיי שיקום רבים.הטיפול מנסה לעזור לחולים לקיים סדר יום קבוע ולהקטין עד כמה שאפשר את השינויים המשמעותיים בסדר זה.

הטיפול המקובל בהפרעה הביפולרית כולל שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפויטי. מחקרים רנדומליים שפורסמו בשנים האחרונות, מראים שלגישות פסיכותרפויטיות, נוסף על הטיפול התרופתי, יש השפעה חיובית משמעותית על מהלך המחלה הביפולרית.

הטיפול במחלה הביפולרית – מאניה דיפרסיה – בזמן ההריון מעורר דיונים וויכוחים בין הפסיכיאטרים במיוחד בכל הנוגע לשימוש בתרופות בזמן ההריון וההנקה. המחלה הביפולרית מופיעה לראשונה במיוחד בין הגילאים 15-30, לכן נשים בגיל הפוריות סובלות ממחלה זו לעיתים קרובות.