בכל קבוצת תרופות, נתייחס לסימפטומים שלגביהם התרופות מומלצות ויעילות יותר, ולתופעות הלוואי שהן גורמות. לכל קבוצת תרופות נגד דיכאון יש טבלה לפי שמה המסחרי של התרופה המסכמת את תופעות הלוואי. חשוב מאד לזכור כי רובן של תופעות הלוואי הנזכרות מופיעות אצל מעט מהחולים, בפרט כאשר העלייה במינון הינה הדרגתית. רוב תופעות הלוואי חולפות כשבוע, שבועיים לאחר תחילת נטילת התרופה. כמו כן, תופעות הלוואי שכיחות יותר ככל שהמינון של התרופה גבוה יותר.

הטיפול בנזעי חשמל נגד דיכאון הינו הטיפול הותיק ביותר בתחום הפסיכיאטריה. תוצאותיו עודן מרשימות לטובה. קיימים מקרים רבים של חולים אשר סבלו מדיכאון תקופות ממושכות ביותר ואשר חזרו לתיפקוד מלא לאחר סידרה של טיפולי ECT. הסיבה הרפואית השכיחה ביותר לשימוש בנזעי חשמל הנה מצב דיכאוני קשה, אשר לא השתפר במידה מספקת בתגובה לטיפול תרופתי.

פרופ' לאון גרינהאוס ,מנהל בפועל של המרכז הירושלמי לבריאות הנפש והפקולטה לרפואה ע”ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב, כותב מאמר על סקירה קלינית אשר מתארת מקרה של טיפול בדיכאון ובהמשכו דיון ממוקד ב-ECT. Electroconvulsive Therapy for Depression Sarah H. Lisanby New England Journal of Medicine 2007;357:1939-1945

מהפכה ב-טיפול בדיכאון עמיד לתרופות: הכירו את גרייה מגנטית למוח - שיטה בה מועברים למוח פולסים מגנטיים. גרייה מגנטית יעילה, לא כואבת ועכשיו אפילו מאושרת ע"י הFDA- מינהל התרופות האמריקאי.

בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחויות חשובות בתחום של הגרייה המוחית הטיפולית, Neuromodulation Therapies, והשיטות רק הולכות ומתרבות. בסקירה זו נתמקד בגרייה המגנטית למוח Transcranial Magnetic Stimulation) TMS), אך נתייחס בקצרה גם לשיטות הנוספות.

בשימוש בתרופות פסיכיאטריות המינון מועלה בהדרגה, וכן הפסקת השימוש נעשית בהדרגה. משך הזמן הנדרש להפסקת הטיפול משתנה ותלוי בגורמים כמו משך הזמן שהאדם נטל את התרופה וסוג התרופה. אין המלצה חד משמעית כיצד לבצע את הפסקת נטילת התרופות. בדרך כלל, משך תקופת ההורדה הוא בין ארבעה לשישה שבועות. מומלצת הורדה של לא יותר מ-25% מהמינון פעם בשבוע-שבועיים.

"לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב" רק המחשבה על כך מעלה חיוך על השפתיים. אך החיים אינם כאלה כי 10-20 אחוז מהאוכלוסיה סובלים מגל דיכאוני לפחות פעם אחת בחיים. נתון זה אומר שגן העדן האבוד של רבים מאיתנו, מוחלף במציאות היום יומית של רגשות אשם, מתח, חוסר הערכה עצמית, ראיית שחורות, עוינות וביקורתיות. חיינו שיכולים להיות כה נפלאים, מכוסים בעננה של אפרוריות, תחושת חדלון וחוסר מוצא .

דיכאון קליני הוא הפרעה נפוצה מאוד. כ-15% מאוכלוסיית העולם תחווה לפחות אירוע דיכאון אחד בחיים. חשוב מאוד שהדיכאון יאובחן ויטופל נכון. דיכאון קליני אשר אינו מטופל עלול להוביל לפגיעה תפקודית, מעמדית וכלכלית משמעותית ביותר עקב שינויים במצבי הרוח, דכדוך ותחושת משבר. טיפול תרופתי לא תמיד יעיל במצבי דיכאון. בעזרת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, האדם לומד לשנות דפוסי חשיבה והתמורה עמוקה יותר.

טיפול פסיכולוגי עוזר לאנשים הסובלים מדיכאון וזקוקים ביותר להבנה, תמיכה ועידוד. אלו מרכיבים מרכזיים גם בגישה הרפואית למצבי דיכאון. לעתים קרובות מצבי הדיכאון מופיעים במסגרת סערה רגשית אישית, במסגרת של קשיים מציאותיים בהתמודדות (בין-אישיים, משפחתיים או כלכליים), על רקע של קשיי אישיות או על רקע טראומות פסיכולוגיות או פיזיות מן ההווה ומן העבר.

כאשר הדיכאון משתלט, לא תמיד האדם מוכן לנחות על ספת הפסיכולוג לקבלת טיפול בדיכאון. בואו נדבר על הדרך שבה המקורבים יכולים לעזור.

מטרתו של המאמר לתת סקירה תאורטית על סוגי טיפול קצר מועד תוך התמקדות בטיפול בדיכאון. כמו כן, אציג מקרה המבוסס על גישתו של ג'מס מאן שבו אמחיש כיצד באה לידי ביטוי התפיסה הטיפולית הדינמית קצרת המועד.

מאת: גברת דפנה הלמן

הפרעות בתפקוד המיני בשל טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון הן נפוצות ומהוות גורם מרכזי להפסקת טיפול תרופתי. 70%-30% מהמטופלים (גברים ונשים) הנוטלים נוגדי דיכאון מדור ראשון או שני יסבלו מהפרעות בתפקוד המיני. בנשים לעומת בגברים, הנתונים לגבי ההיארעות פחות ברורים.

הדיכאון הוא תופעה שכיחה בזקנה בשל הפער בין הרצון לתפקד כבעבר לבין מגבלות הגיל. חשוב להתייחס לזקנה כאל אתגר חיובי ולהתמקד ב"יש" ולא ב"אין"...

סקירה של שלושה סוגי הפרעות מצב בתקופה שלאחר הלידה המתוארים בספרות: בלוז שלאחר לידה, דיכאון לאחר לידה ופסיכוזה אחרי לידה.

מאת ד"ר ערן ואדים הראל.

בחמש השנים האחרונות נבדקות שתי שיטות חדשות ל-טיפול בדיכאון. האחת היא טיפול באמצעות גירוי מגנטי למוח (TRANSCRANIAL MAGNETIC STIMULATION) והשיטה השניה היא טיפול בדיכאון באמצעות גירוי לעצב הוגאלי (VAGAL NERVE STIMULATION). טיפולים אלו הם עדיין נסיוניים, ולרוב נמצאים בשימוש רק אצל חולים הסובלים מדיכאון קשה.