מניה דיפרסיה שונה מהדיכאון בכך שבנוסף לקוטב הדיכאוני קיים גם קוטב מני. הקוטב המני שונה לחלוטין מהקוטב הדיכאוני (ראה תיאור של דיכאון), בכך שבו האדם חש מאוד טוב, או שמאוד כועס, פעיל מאוד, יצירתי מאוד ולעיתים אף חסר גבולות בהתנהגות. ה-מניה דיפרסיה תוארה כבר בתקופה של יוון העתיקה. טיפול יעיל כנגד מחלה זו החל רק עם השימוש בליתיום בסוף שנות ה-50' של המאה הקודמת, סך הכל כ-60 שנה!!

במחלת ה-מאניה דיפרסיה ניתן לראות תקופות של דיכאון ותקופות של מאניה או היפומאניה. ההבדלים בין מאניה והיפומאניה הם הבדלים כמותיים, כלומר, ההיפומאניה היא פחות עוצמתית מהמאניה.
ניתן לומר שאדם הסובל מהיפומאניה, יסבול מהפרעה תפקודית קלה יחסית, לעומת זאת ההפרעה התפקודית והבין-אישית של האדם הסובל ממאניה יכולה להיות משמעותית ביותר.

למשפחה תפקיד מרכזי בטיפול במחלה המנית-דפרסיבית. מחקרים רבים מראים כי התמודדות עם מניה דפרסיה קשה יותר מאשר עם דיכאון בלבד. החולה המני הוא פעלתן, במצב רוח מרומם או רגזני, הוא עקשן, קשה לשכנוע וקשה לעצור אותו. החולה המני רוצה לבזבז כסף ולעשות דברים שבטווח הארוך יכולים לפגוע בו ובאחרים ובמיוחד במשפחה.

מחקרים גנטיים על אנשים הסובלים מ-מאניה דיפרסיה נעשו בשיטה של מחקרי תאומים זהים אשר נמסרו לאימוץ. מחקרי תאומים תמכו בסברה כי גנים בשילוב עם גורמים מעוררים סביבתיים עלולים לצור נטייה מוקדמת להתפתחותה של מאניה דיפרסיה. לכן, בדיקת ההיסטוריה המשפחתית הנה חלק מההערכה האבחנתית הראשונית.

הטיפול התרופתי ב-מאניה דיפרסיה מורכב יותר מזה של דיכאון רגיל.
יש להתייחס למספר שלבים בטיפול: טיפול במצב המאני, טיפול במצב ההיפומאני, טיפול מונע של גלים מאנים-היפומאנים ושל דיכאון, טיפול של גל דיכאוני.

המהלך הטבעי של המחלה המני-דיפרסיבית הוא של גלים חוזרים במהלך חייו של האדם.
הסבירות של חזרה של גל מני אחרי גל מני ראשון מאוד גבוהה ויכולה להגיע ל-80% במידה והטיפול אינו יעיל או שהאדם לא נוטל טיפול מונע. לכן יש חשיבות בלקיחת התרופות באופן מסודר ולאורך זמן.

1. הבחור שאהב לשתות ולעשן גראס
2. הגברת ששוכחת את ההיפומניה שלה
3. האדם שחפר בור באדמה
4. הבחור שאהב לקנות מכוניות

ידוע לנו כי חולים הסובלים ממאניה דפרסיה מתמודדים עם קשיי שיקום רבים. הטיפול מנסה לעזור לחולים לקיים סדר יום קבוע ולהקטין עד כמה שאפשר את השינויים המשמעותיים בסדר יומם.

הטיפול המקובל ב-מאניה דיפרסיה כולל שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפויטי. מחקרים רנדומליים אשר פורסמו בשנים האחרונות, מראים שלגישות פסיכותרפויטיות, נוסף על הטיפול התרופתי, יש השפעה חיובית משמעותית על מהלך המחלה הביפולרית.

מאת: פרופסור לאון גרינהאוס ואירנה נתנאל

הטיפול במחלה הדו קוטבית – מאניה דיפרסיה – בזמן ההריון מעורר דיונים וויכוחים בין הפסיכיאטרים במיוחד בכל הנוגע לשימוש בתרופות בזמן ההריון וההנקה. מאניה דיפרסיה מופיעה לראשונה במיוחד בין הגילאים 15-30, לכן נשים בגיל הפוריות סובלות ממחלה זו לעיתים קרובות.

מאניה דיפרסיה מציבה אתגר ייחודי בטיפול בנשים. טיפול במחלה זו אצל נשים כרוך בהתלבטויות לגבי נטילת תרופות מייצבות מצב הרוח ותרופות פסיכיאטריות אחרות במהלך תקופת ההיריון וההנקה. כל אישה רוצה להביא לעולם ילד בריא ולכן, על מנת להסיר ספק איזו תרופות ניתן ליטול, נשים פונות למרכזים רפואיים ובודקות בייעוץ טרטולוגי בהם ניתן למצוא הנחיות ברורות. אך במציאות, בחיים האמיתיים, ההחלטות הן הרבה יותר מורכבות ולציית להנחיות ולהמלצות של הרכז הטרטולוגי לא תמיד אפשרי.